החוויה שלנו ממש לא הייתה אידיאלית בלשון המעטה.
אחח, כמה רציתי לכתוב ביקורת מצוינת על מתחם הקרוואנים של פארק תמנע. רציתי להראות שיש גם חוויות אחרות ושונות, להדגיש את היתרון המגולם בלינה בתוך הפארק ולא באילת, ולעודד אתכם- הקוראים שלי, להתנסות ולהעז גם כשמדובר בפחות מוכר. האכזבה לא אחרה לבוא, בעיקר בדמות ההתנהלות והשירות של צוות המקום, ובכל השירותים הנלווים ללינה. נדמה שיכולנו לצפות את ההתנהלות הקלוקלת עוד בהתחלה, כאשר ניסינו להזמין את מקום הלינה: אי אפשר לעשות הזמנה ישירה דרך האינטרנט, משאירים פרטים ומישהו מצוות המכירות חוזר אליך בכדי לבצע את ההזמנה. התקשרו אלינו אחרי ארבעה ימים בהם המתנו, ולאחר שביצענו את ההזמנה התקשרו אלינו בשנית- מישהי אחרת שחזרה אלינו בעקבות ההודעה שהושארה במערכת. אפס תקשורת וארגון מערכתי.
כשמגיעים למתחם תראו את חנות המזכרות, ובצמוד לה המסעדה. ניסינו להבין איפה אנחנו מקבלות את המפתח לקרוואן, ואחרי ששום דלפק קבלה ראוי לא נראה באופק והלכנו סחור סחור פשוט ניגשנו לדלפק הקופה של המסעדה. החלטנו לשבת לאכול צהרים ורק לאחר מכן להתמקם בקרוואן, כי היינו רעבות. המסעדה במתחם צמחונית אבל התפריט נראה לנו כמו משהו שיסגור עבורנו את הפינה. הזמנו "פלטת חומוס": צלחת פסח ענקית עם שקעים קטנים בהם תמצאו סלט חצילים, סלט גזר מרוקאי, מטבוחה, סלט קצוץ, לאבאנה, טחינה, וחומוס, בתוספת של 3 פיתות (במחיר של 89 שקלים). חיש מהר הזמנו גם פיצה כדי להרגיע את הרעב. לאחר שביצענו את ההזמנה, ביקשו מאיתנו לבוא לקחת את האוכל כאשר יקראו לנו, בטענה ש"אין לנו היום מלצרים". הגענו לפארק ביום שלאחר הבחירות, אם זה נחשב כתירוץ כי לטענתם "הפארק היום ריק".
אספנו את ההזמנה (שממש לא התאימה לשירות עצמי בשל הסרבול של צורת ההגשה שדרשה הלוך-חזור של 3 פעמים לדלפק) והתיישבנו בפאטיו החיצוני לאכול. תוך 5 דקות אוטובוס של תיירים אמריקאים הגיע והמסעדה התמלאה, אבל אין מלצרים כי "הפארק ריק היום". כשסיימנו לאכול התבקשנו גם לפנות אחרינו ולהחזיר את הקונסטרוקציה המסרבלת לדלפק ההגשה, וזה היה קצת מרגיז. שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא מפונקת ושירות עצמי זה לגיטימי. אבל הטענה שאין מלצרים כי הפארק ריק, וצורת ההגשה המסורבלת שממש לא מתאימה לשירות עצמי הכעיסו מאוד. באנו להתארח, ולא מדובר בסניף של מקדונאלדס. מעבר לכך שהאוכל היה ממש לא טעים והפלטה חזרה כמעט מלאה (לפחות הלאבאנה הייתה טעימה) אף אחד לא שאל מה לא היה בסדר.
הרגשנו זלזול וחיפוף גורף, שהכעיס אף יותר לנוכח העובדה שאנחנו היינו היחידות שישנו בכל מתחם הלינה בפארק. היחידות. ומה בדבר התיירים האמריקאים שפוקדים את הפארק מידי שבוע? הם לא מתארחים במסעדה?
היינו עייפות ומותשות אחרי נסיעה ארוכה והחלטנו לשכוח מפיאסקו המסעדה ולנוח קצת בקרוואן. בזמן שאכלנו האחראי על המתחם הביא לנו את המפתח, ואמר שאם נצטרך משהו שנרגיש חופשי לפנות אליו. אם רק היינו יודעות איפה למצוא אותו… כשישבנו במסעדה הבחור הצביע לקרוואן הכי ימני, אז נסענו אליו, כדי לגלות שמדובר בקרוואן מספר 1. השילוט על הקרוואנים היה מאוד לא ברור. חזרנו אחורה, מצאנו את כל הקרוואנים חוץ ממספר 8, שהסתתר מאחורי מספר 9. בסופו של דבר, הגענו לקרוואן שהיה על פניו נקי ומסודר. כמתלהבות אמיתיות התחלנו לפתוח את התאים הבנויים בתוכו- רק כדי לגלות הפתעה לא כל כך נעימה, בדמות ערימת בגדים מצחינים (שבראשם תחתונים מלוכלכים) שחיכתה שם מי יודע כמה זמן. היינו כל כך עייפות שפשוט סגרנו את הדלת של תא האחסון והחלטנו לשכוח מזה, אף על פי שמקרה כזה מעיד על רמת ניקיון קלוקלת ולא יסודית בעליל. לא הייתה לנו סבלנות לעבור קרוואן, בייחוד כי הגענו ללילה אחד בלבד, וכי פרקנו את רוב הציוד.
חוסר הנעימות המשיך בדמות במגבות שנראו נקיות, אליהן נדבקו גושי שיער שבוודאות לא היו שלנו. את תפעול הקרוואן גילינו על ידי ניסוי וטעיה, מערכת השירותים עובדת בצורה שונה (כפתור המציף מים וידית נסתרת שמושכים כדי להפיל את הצרכים לפיר), מקרר שמסתבר והיינו צריכות להדליק, וקושי רציני בלהבין איך "מדליקים את הדוד". הקרוואן מחובר למיכל מים תת קרקעי אותו צריך להתחמם מראש, ושיחה עם כונן הלילה גילתה לנו איפה כפתור החימום מתחבא. ויתרנו על המקלחון הקלסטרופובי שבתוך הקרוואן, והחלטנו להתקלח במקלחות המשותפות הממוקמות בצד השני של המתחם, ליד אוהלי הקבע- שהיו ממש, אבל ממש מלוכלכות, בייחוד בהתחשב בעובדה ש- היינו היחידות שישנו במתחם כולו. כל הקשיים הטכניים יכלו להפטר בקלות במידה ואכן היו מלווים אותנו לקרוואן, או באופן פשוט יותר- דף A4 מנויילן שמודבק לדלת הכניסה עם כל ההסברים הבסיסיים.
ביום למחרת התעוררנו מוקדם בכדי להנות מהפארק בשעת הזריחה. חזרנו למתחם הלינה וניגשנו למסעדה לאכול ארוחת בוקר, עליה שילמנו תוספת מחיר כאשר הזמנו את הקרוואן. השיקול היה לסגור את סיפור ארוחת הבוקר בקלות, כי לא היה לנו מקום לעצור בדרך ולעשות קניות (לא הגענו עד לאילת). כאשר ביצענו את ההזמנה באופן לא מפתיע נתבקשנו בשנית לאסוף את האוכל ולפנות אותו כשנסיים. כי שוב אין מלצרים. גילינו שארוחת הבוקר לא הייתה שונה בהרבה מפלטת החומוס שהזמנו יום קודם לכן, וכללה את כל הסלטים מיום האתמול, בשינוי קטן בו הסלט ה"קצוץ" הפך לעגבניה ומלפפון חתוכים, והחומוס הפך לגבינה בולגרית. הארוחה לוותה בשתי ביצים לבחירתנו, 2 פיתות, חמאה, וצלוחיות מיניאטוריות של יוגורט עם גרנולה ודבש, שהיה עדיף שלא יהיו נכללות בה.
במידה ואתם ישנים במתחם ובחרתם לכלול בהזמנתכם גם ארוחת בוקר, חשוב לציין כי היא מוגשת מ8 וחצי בבוקר- פרט מגוחך לנוכח העובדה שמדובר בפארק בו מטיילים לנים, בכדי להנות ממנו בשעות בוקר מוקדמות (לפני שהחום מתחיל להיות בלתי נסבל).
לסיכום
חשוב לי לציין שלא הגענו עם ציפיות בשמיים. היה לנו ברור שחוויית האירוח היא לא כמו בשל מלון 5 כוכבים, אבל הייתה ציפייה מינימלית (במובן השירותי) לנוכח העובדה ששילמנו 560 ₪ ללילה (כולל ארוחת הבוקר, ואחרי 20% הנחה שהופיעה באתר). האכזבה העיקרית נבעה מההתנהלות העקומה והחפיפניקית, ומעצם העובדה שהיינו היחידות שהתארחו במתחם הלינה בתוך הפארק. אני לא רוצה אפילו לדמיין מה קורה כשהמקום מלא באנשים. הפוטנציאל הקיים הוא אדיר, וכנראה שאם המחיר ללילה היה חצי ממה ששילמנו לא הייתי כותבת שורות אלה, אבל האכזבה העמוקה והמחויבות שיש לי כלפיי העוקבים שלי לכתיבת חוויה אותנטית לטוב ולרע הכריעה את הכף.
